התיאוריה מאחורי: לא בא לי היום מותק, כואב לי הראש. 

השלב הראשון:

מי לא זוכר את הפרפרים שהטריפו את הראש, הבטן ואת האזורים האינטימיים שלנו בתחילת הקשר?! התחושה כל כך מיוחדת, הסקס כל כך מדהים, ההתאהבות...

יש רגעים שאפילו היה קשה להאמין שעוד מישהו מסוגל להרגיש את העוצמות של הריגוש והאהבה כמו שאנחנו מרגישים.
נראה שהכול בטל בשישים לעומת הקשר המתהווה. הוא ממלא את עולמנו והופך אותו לוורוד יותר, אנחנו מרגישים אהובים, נאהבים, נחשקים - מרגישים את זרימת החיים בעורקינו.

זהו השלב הראשון בסולם הגבוה, שלב ההתאהבות.
בשלב הזה ההתאהבות שאנו חווים והתשוקה המדהימה הינם קוקטייל הורמונאלי שגורם לנו להיות במצב של "עיוורון", האזור שפועל במוח הוא אותו אזור שמופעל במהלך שימוש בהרואין למשל.
רמות הדופאמין, נורואפינפרין וסרטונין משתוללות אצלנו בראש. הורמון ההיקשרות (ווסופרסין) והורמון התשוקה (טסטוסטרון) בשיאם. ממש סערה. הרים ובקעות, מורדות ועליות והכול בעוצמות נפלאות. יש כאלה שממש מתמכרים לתחושת ההתאהבות.
וההורמונים ממשיכים לפעול ומתוך ההיפותלמוס, החלק במוחנו שאחראי על האינסטינקטים הבסיסיים ביותר, ממשיכים ההורמונים לפעם בתוכנו ובכל פעם שמי מאיתנו מתענג ומגיע לשיא - נמסך עוד ווסופרסין בדמנו והקשר הזוגי הופך להיות יציב יותר.  מעולה, לא?

השלב השני:

התמזל מזלנו והקשר הזוגי הפך להיות חלק מחיינו.
זכינו לממש את האהבה ואת התשוקה המדהימים.
אהוב/ת ליבנו הם חלק מחיינו עכשיו. אנחנו מדמיינים את הזוגיות הנהדרת שתהייה לנו, הסקס המפעים, כאילו ניתן לנצח לשמר את עוצמת ההתאהבות.

השלב השלישי:

חלפו להן השנים (ארבע? חמש? עשר?) אנחנו עדיין אוהבים את בחיר/ת ליבנו. עדיין נכספים. אבל מה... לא באותה התרגשות. ואם עוברים יום, יומיים או אפילו שלושה ימים ולא יצא לנו לבלות זמן איכות ביחד ולא היה סקס, לא נורא. מחר גם טוב.
זה השלב שאם נעצור שנייה ממרוץ החיים, מהאינטנסיביות היומיומית בטח נשאל את עצמנו:
הלו? מה עובר לך בראש? לאן נעלמו הפרפרים? איפה החיוך שמרוח מקצה לקצה? העיניים הבורקות? אם זה המצב, כנראה שאתם בחברה טובה.
לא רק שהשחיקה התחילה לעבוד שעות נוספות, השחקנים הבלתי נראים בחיינו - ההורמונים שלנו, עושים את פעולתם ביסודיות:
אותו ווסופרסין מופלא, שאחראי על הקשר הזוגי שלנו, על הקירבה, עובד לפי חוק הכלים השלובים עם הטסטוסטרון, הלהט הזוגי או במילים פשוטות: ככל שהקירבה בינינו עולה, חזקה, מגובשת, רמות הלהט המיני יורדות.

זאת אומרת - לא תמיד בא לנו סקס, מתחילים "כאבי ראש" ועוד סימפטומים אחרים.

אם זה מתאים לשנינו - הזוגיות והמיניות בתדירות ששנינו רוצים - נפלא.
אבל אם לא... זהו בקיע ראשון במערכת הזוגית שלנו שאם לא נתייחס אליו הוא לא יעלם מעצמו.

בכל מקרה, ברוב המקרים, הזוגיות כבר לא במרכז חיינו: עכשיו כבר סביר להניח שיש לנו ילדים, מחויבויות, מטלות, משכנתא... והזוגיות יכולה להגיע לסוף התור. גם הסקס.

אז מה עושים? מה השלב הבא?

הייתי שמחה להביא לכאן איזה מתכון כמו:
קחו 4 טיפות כאלו, ערבבו עם שלוש כאלו ולשתות לפני האוכל, אבל לצערי הרב אין מתכון פלא.

יש שלל אפשרויות אחרות שכולן מחייבות רמת מודעות גבוהה, או בתכל'ס: קודם כל צריך להבין שזה התהליך ושבדיוק כמו כל תחום אחר בחיים - צריך להשקיע כדי לקבל תוצאות.
זוגיות זה לא משהו שמתפתח מעצמו. גם לא אינטימיות טובה. אין דבר כזה שהדברים "יזרמו" והכול יהיה בסדר. אותו דבר כמו בהתחלה. זה משהו אחר, אנחנו כבר בשלב אחר, הנוף אחר, הסביבה אחרת, הכל אחר. אפילו ההורמונים שלנו אחרים. אבל לשלב הזה יש יתרונות שאינם קיימים בתחילת הקשר - אנחנו יותר קרובים, מכירים יותר טוב, יודעים יותר, מנוסים יותר...

זה הזמן לנצל את היתרונות האלו:
צריך לטפח זוגיות, להשקיע בתקשורת, במחוות, צריך להזין את "הביחד", לחדש, לגוון ולדאוג שיהיו הרבה רגעי הנאה ונחת ביחד.
אנשים הולכים לקורסי הכנה ללידה (שאורכת כמה שעות או במקרה הגרוע - יומיים), לסדנאות ולהרצאות בתחומים שונים - אבל מעט מאד מקדישים את הזמן הראוי לטיפוח הזוגיות.

שבו ודברו. חדשו. חילקו פנטזיות. שתפו באמת. הקשיבו. הסבירו. הזוגיות הזו היא מצרך יקר ערך - השקיעו בה בהתאם. אולי פרפרים כמו בהתחלה לא יחזרו באותה עוצמה - אבל תלמדו להכיר באמת, תגלו דברים חדשים ביחד, תחוו ריגושים משותפים ואיכות הקשר ביניכם תשתפר.
ככל שתכירו יותר טוב, תתקשרו על יותר נושאים, יהיו לכם יותר סודות, יותר חוויות, יותר עונג - הקוקטייל שלכם יהיה שווה יותר! וכמובן... יאריך ימים.

אז יאללה לעבודה: הקצו זמן זוגיות. הקצו זמן סביר לתשוקה, לא בסוף היום ממוטטים מעייפות...

יש עוד שלבים של קירבה ואינטימיות שאתם יכולים להגיע אליהם, בדיוק כמו בכל תחום אחר - השמיים הם הגבול - עשו את שלכם תכולים, בהירים ועם הרבה עונג.

בהצלחה!